טרשת נפוצה הינה מחלה אוטו-אימונית עם גורמי סיכון תורשתיים וסביבתיים כאחד. כמה מחקרים מצאו באחרונה, כי השמנת יתר בתקופת הילדות והנערות מעלה סיכון לחלות בטרשת נפוצה. עם זאת, ייתכן שקשר זה משקף משתנים מתערבים שלא נמדדו - ולא השפעה סיבתית אמתית של השמנת יתר.

המחקר הנוכחי בחן את ההשפעה הסיבתית של BMI על הסיכון לפתח לטרשת נפוצה. במחקר בוצע שימוש בנתונים של מטופלים לבנים, לא היספאנים, ממאגר המידע של ה-Kaiser Permanente Medical Care Plan of Northern Californiaי(KPNC) (בין השנים 2006-2014; 1,104 מקרי MS לעומת 10,536 מקרי ביקורת). כמו כן, נלקחו נתונים מה-The Epidemiological Investigation of MSי(EIMSי) ומ-Genes and Environment in MSי(GEMS) בשבדיה (בין השנים 2005-2013; 5,133 מקרי MS לעומת 4,718 מקרי ביקורת). במחקר הורכב סולם סיכון גנטי תוך שימוש ב-97 משתנים אשר נמצאו בעבר כמנבאים השמנת יתר.

בוצע תיקנון של תוצאות המחקר לשנת לידה, מין, השכלה, עישון, מוצא, ומנבאים גנטיים ל-MS. ניתוח התוצאות הראה, כי BMI מוגבר הנגרם כתוצאה מגורמים גנטיים מנבא סיכון גבוה יותר לפתח MS (יחס סיכויים=1.13, רווח בר סמך- 95%: 1.04, 1.22 עבור נתוני ה-KPNC ; יחס סיכויים=1.09, רווח בר סמך- 95%: 1.03, 1.15 עבור נתוני המאגר השבדי).

למרות שבשלב זה המנגנונים לא ברורים, ממצאי המחקר תומכים בקשר סיבתי בין BMI מוגבר לסיכון מוגבר לפיתוח טרשת נפוצה ומרמזים על כך שקיימים מנגנוני דלקת המאפיינים השמנת יתר וטרשת נפוצה כאחד.

מקור:
Gianfrancesco, M.A. et al. (2017) Am. J. Epidemiol. E-publication