הדינמיקה של השינויים במדד ה-Body-mass Indexי(BMI) בילדים – מלידה ועד נעורים אינם ברורים עד הסוף. כמו כן, יש צורך להבין האם הנטייה להשמנת יתר מתמשכת מתפתחת בגיל מסויים בילדים.

על מנת להעריך את גיל ההתחלה להשמנת יתר, כותבי המחקר ביצעו ניתוח פרוספקטיבי והיסטורי של השינויים במדד ה-BMI לאורך זמן בקרב אוכלוסיה של 51,505 ילדים עליהם ישנו מידע זה בגילאים 0-14 ומתבגרים בגיל 15-18. בנוסף, החוקרים העריכו את הדינמיקה השנתית של שינויים ב-BMI, אותה הם הגדירו בתור השינוי השנתי של סטיית התקן של מדד ה-BMI במשך הילדות בקרב 34,196 ילדים.

בניתוח היסטורי, המחקר מצא שרוב המתבגרים בעלי משקל נורמלי נמצאו תמיד במשקל נורמלי לאורך ילדותם. 53% מהמתבגרים הסובלים מהשמנת יתר סבלו מהשמנת יתר או ממשקל עודף החל מגיל 5 ואילך, כאשר הדינמיקה השנתית גדלה עם הגיל. בניתוח הפרוספקטיבי, החוקרים ראו שכמעט 90% מהילדים שסבלו מהשמנת יתר בגיל 3 סבלו מהשמנה או ממשקל עודף בנעוריהם. מקרב המתבגרים שסובלים מהשמנת יתר, התאוצה השנתית הכי גדולה במדד ה-BMI התרחשה בגילאים 2-6, עם עלייה נוספת ב-BMI לאחר מכן.

תאוצה גדולה ב-BMI בשנים שלפני התחלת בית הספר הייתה קשורה בסיכון של פי 1.4 בהשמנת יתר בתקופת ההתבגרות לעומת ילדים עם BMI יציב. אחוז המתבגרים שסבלו ממשקל עודף או מהשמנת יתר היה גבוה יותר בקרב ילדים שנולדו במשקל גדול לגיל הלידה (43.7%) לעומת מתבגרים שנולדו במשקל רגיל (28.4%) או נמוך (27.2%). דבר זה מיתרגם לסיכון של פי 1.55 בקבוצת הסיכון.

מקור: 

Geserick M. et al (2018). N Engl J Med 2018; 379:1303-1312;