• יו"ר: פרופ' דרור דיקר
  • מזכירת החברה: ד"ר גבי ליברמן
  • גזברית: ד"ר בתיה קורנבוים
  • חבר ועד: פרופ' חיים כהן
  • עורך האתר: פרופ' פסח סגל
  • מזכירה: גב' חגית יוחננוף
מחקרים

השפעת מטפורמין על נשים בהריון הסובלות מעודף משקל או עם השמנת יתר

בקרב נשים בהריון עם משקל עודף או השמנת יתר, טיפול במטפורמין בנוסף להמלצות לתזונה בריאה ושינוי אורחות חיים שהחל בשבוע 10-20 להריונן לא הוביל לשיפור תוצאים בזמן ההריון או הלידה, ובכלל זה השפעה על כמות היילודים במשקל לידה גבוה מ-4,000 גרם

סוכרת במהלך ההריון, בדיקת רמת סוכר (צילום: אילוסטרציה)

משקל עודף והשמנת יתר אמהיים קשורים לסיבוכי הריון. לשינויים בדיאטה ובאורח החיים במהלך ההריון השפעה צנועה על העלייה במשקל בזמן ההריון, מבלי שהם יגרמו להשפעה על תוצאי ההריון. מטרת המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של הוספת מטפורמין לשינויים בתזונה ובאורח החיים על תוצאים של האם והיילוד בקרב נשים עם משקל עודף או השמנת יתר.

המחקר GRoW נערך כמחקר רב מוקדי, בהקצאה אקראית, בסמיות כפולה ועם קבוצת ביקורת של אינבו בו נשים בשבוע 10-20 להריונן עם מדד BMI של 25 ק"ג/מ2 או יותר גויסו משלושה מרכזי לידה באדלייד, דרום אוסטרליה. הנשים הוקצו באקראי ביחס של 1:1 על ידי מחשב וקיבלו מטפורמין (במינון מקסימלי של 2,000 מ"ג ליום) או אינבו. המשתתפות, הרופאות שטיפלו בהן וצוות המחקר (בתוכם גם הצוות שהעריך את התוצאים) היו בסמיות להקצאה. כל הנשים קיבלו התערבות בתזונה ואורחות חיים. התוצא העיקרי היה אחוז היילודים שמשקל הלידה שלהם גדול מ-4,000 גרם. תוצאים משניים כללו מדדים של עליית משקל באם, דיאטה אמהית ופעילות גופנית, תוצאים אמהיים עבור ההריון והלידה, איכות חיים ובריאות נפשית של האם ותוצאי לידה של היילוד. התוצאים נותחו לפי Intention-to-Treat (בכלל זה כל הנשים שעברו הקצאה אקראית ולא הפסיקו את השתתפותן במחקר בעקבות משיכת ההסכמה מדעת או שעברו הפלה או הפסקת הריון לפני שבוע 20 או שאירעה להן לידת מת).

מתוך 524 נשים שהוקצו באקראי בין ה-28 במאי 2013 וה-26 באפריל 2016, 514 נכללו בניתוח התוצאים (256 נשים בקבוצת המטפורמין ו-258 בקבוצת האינבו). גיל ההריון החציוני בכניסה למחקר עמד על 16.29 שבועות (טווח בין רבעוני 14.43-18.00) וה-BMI החציוני עמד על 32.32 ק"ג/מ2; 167 (32%) מהמשתתפות במחקר היו בעלות משקל עודף ו-347 (68%) סבלו מהשמנת יתר. לא היה הבדל משמעותי באחוז היילודים שנולדו במשקל גבוה מ-4,000 גרם (40 [16%] תחת הטיפול במטפורמין לעומת 37 [14%] תחת הטיפול באינבו; יחס סיכונים מתוקנן 0.97, רווח בר-סמך 95%: 0.65-1.47, p=0.899).

נשים שקיבלו מטפורמין חוו עלייה מועטה יותר במשקל בממוצע שבועי בהשוואה לקבוצת הביקורת (הבדל ממוצע מתוקנן -0.08 ק"ג, רווח בר סמך 95%: -0.14 – -0.02, p=0.007) והיו בעלות סיכוי רב יותר לעלות במשקל בכמות הקטנה יותר מהמומלץ (יחס סיכונים מתוקנן 1.46, רווח בר-סמך 95%: 1.10-1.94, p=0.008). סך העלייה במשקל בזמן ההריון, תוצאי הריון ולידה, תזונה אמהית ופעילות גופנית, איכות חיים ובריאות נפשית של האם לא היו שונים באופן משמעותי בין הקבוצות.

מספרים דומים של נשים בשתי קבוצות הטיפול (76% [159/208] בקבוצת ההתערבות ו -73% [144/196] בקבוצת הביקורת) דיווחו על תופעות לוואי שכללו בחילה, שלשול והקאה. שתי לידות מת (בקבוצת האינבו) ותמותת יילוד אחת (קבוצת מטפורמין) דוווחו. אף אחד ממקרי תמותה אלו לא שויך להשתתפות במחקר.

מקור: 

Dodd J.M  et al (2018). The lancet. Diabetes & endocrinology, ISSN: 2213-8595, Vol: 7, Issue: 1, Page: 15-24;

 

 

נושאים קשורים:  עודף משקל,  השמנת יתר,  מטפורמין,  תוצאי לידה,  הקצאה אקראית,  קבוצת ביקורת,  סמיות,  אינבו
תגובות