מטרת המחקר הייתה לבדוק את התמותה בטווח הרחוק במטופלים הסובלים מהשמנת יתר אשר עברו ניתוח בריאטרי המשרה תת ספיגה (Biliopancreatic diversion (BPD) and (Biliointestinal bypass (BIBP). זאת בהשוואה למטופלים אשר טופלו בהשמנת יתר בגישה לא ניתוחית.

במחקר זה נאספו רשומות רפואיות של 1,877 מטופלים הסובלים מהשמנת יתר (מדד מסת גוף מעל 35 ק"ג/מטר בריבוע, גילאי 18-65). בין המטופלים היו חלק שעברו ניתוח בריאטרי המשרה תת ספיגה (472 מטופלים, מתוכם 111 עם סוכרת) או מטופלים אשר טופלו רפואית ללא ניתוח (1,405 מטופלים, מתוכם 385 עם סוכרת). הרשומות נאספו עבור השנים 1999-2008 (ביקור 1). בוצעה התאמה בין הקבוצות במדדי הגיל, המין, מדד מסת הגוף ולחץ הדם. כמו גם סטטוס החיים וסיבות המוות אשר אוששו עד לדצמבר 2016. שרידות הושוותה בין המטופלים הניתוחיים והלא-ניתוחיים בעזרת עקומת קפלן-מאייר, אנליזה בוצעה בעזרת רגרסיית קוקס.

תוצאות המחקר התבססו על תקופת התבוננות של 3.41 ± 12.1 שנים (סטיית תקן ± ממוצע). בהשוואה למטופלים הלא-ניתוחיים, במטופלים שעברו ניתוח בריאטרי נצפתה ירידה בתמותה הכללית (34 מטופלים מתוך 472 (7.2%) לעומת 181 מטופלים מתוך 1,405 (12.9%), X2=11.25, P=0.001; יחס סיכון 0.64, רווח בר-סמך 95% 0.43-0.93, P=0.019). תמותה כתוצאה מסרטן או גורמים קרדיו-וסקולרים הייתה פחות שכיחה בקבוצה הניתוחית לעומת הקבוצה הלא-ניתוחית (יחס סיכון 0.26, רווח בר-סמך 95% 0.09-0.72, P=0.003; יחס סיכון 0.21, רווח בר-סמך 95% 0.09-0.45, P<0.001; בהתאמה).

מסקנת המחקר הייתה כי במטופלים הסובלים מהשמנת יתר, אשר עברו הטייה ביליאופנקריאטית או מעקף ביליואינטסטינאלי, יש פחות תמותה כללית בטווח הרחוק. לרבות ירידה בתמותה מגורמים קרדיו-וסקולרים או ממחלת הסרטן. כל זאת, בהשוואה למטופלים הסובלים מהשמנת יתר ועברו טיפול רפואי לא ניתוחי להורדת משקל. ניתוח בריאטרי, המשרה תת-ספיגה, הוריד בצורה משמעותית את התמותה לטווח הרחוק, בחולים הסובלים מהשמנת יתר חמורה.

מקור:

Ceriani V. et al. (2018) International Journal of Obesity. https://doi.org/10.1038/s41366-018-0244-5