השמנת יתר הינה גורם סיכון מרכזי לתמותה, ממגוון סיבות. מחקר זה בדק האם מדידות קפלי עור, היו קשורות לתמותה באופן עצמאי, ללא קשר למדד מסת גוף.

במחקר זה השתמשו באנליזה פרוספקטיבית לניתוח התמותה ב-870 גברים לבנים, בריאים לכאורה, אשר השתתפו במחקר עוקבה בנושא בריאות תעסוקתית. לקביעת המצב ההתחלתי נלקחו מדידות קפלי עור באזור הדו ראשי, התלת ראשי, הכסל (Iliac) ומתחת לעצם השכם (Subscapular). חישובים שנעשו כנגזרת מהמדידות האלו כללו את הסכום של כל ארבעת קפלי העור, יחס בין הקפל מתחת לעצם השכם לבין הקפל באזור התלת ראשי ולבין הקפל באזור הכסל, ויחס בין מדד מסת הגוף לקפל באזור הכסל. אנליזה של תמותה כללית בוצעה בעזרת מודל קוקס לסיכונים פרופורציונאליים. על ידי אנליזות סיכונים חושבה גם תמותה בתת קטגוריות ספציפיות.

תוצאות המחקר הראו כי לאורך מעקב של 27.7 שנים בממוצע, היו מעל 303 מקרי מוות (119 מסרטן, 101 מגורמים עורקיים, 40 מזיהום ו-43 מגורמים אחרים). באנליזה של משתנה אחד, מדד מסת גוף הראה קשר לתמותה כללית, תמותה מסרטן, תמותה מגורמים עורקיים ותמותה מגורמים אחרים. קפלי עור באזור מתחת לעצם השכם הראו קשר לתמותה כללית ותמותה מגורמים עורקיים.

באנליזה של שני משתנים, אשר שללה מדד מסת גוף, קפל עור באזור מתחת לעצם השכם לא הראה קשר לתמותה. לעומת זאת, קפל עור באזור הכסל נמצא כבעל קשר חזק, שלילי לתמותה כללית ותמותה מגורמים עורקיים. לבסוף, בוצעה גם אנליזה רבת משתנים, אשר כללה גיל, מדד מסת גוף, עישון, שתיית אלכוהול ופעילות גופנית. באנליזה זו הראה קפל עור באזור הכסל קשר שלילי לתמותה כללית (יחס סיכונים 0.77, רווח בר-סמך 95% 0.66-0.90,  P=0.002), תמותה מגורמים עורקיים (יחס סיכונים 0.75, רווח בר-סמך 95% 0.58-0.97, P=0.02) ותמותה מסיבות זיהומיות (יחס סיכונים 0.63, רווח בר-סמך 95% 0.42-0.94, P=0.02). מבין המשתתפים במחקר, המשתתפים הסובלים מהשמנת יתר (מדד מסת גוף 30 ק"ג/מטר בריבוע ומעלה), קפל עור באזור הכסל בעובי 9.7 מ"מ ומטה נמצא קשור לירידה פי 6 בסיכון לתמותה כללית.

מסקנת המחקר הייתה כי עובי נמוך של קפל עור באזור הכסל, הינה גורם סיכון בלתי תלוי, לתמותה כללית בגברים מבוגרים לבנים. כמו כן נמצא כי הסיכון העיקרי הינו במטופלים הסובלים מהשמנת יתר.

מקור: 

Jia Loh W. et al. (2018) International Journal of Obesity. 42, 1939.