סוכרת מסוג 2

עדיפות ללירגלוטיד על פני תרופות אחרות בשיפור התפקוד הלבבי של חולי סוכרת

מחקר פרוספקטיבי אקראי זה בחן את היעילות של תרופות פומיות שונות לסוכרת בהיבטי התפקוד הלבבי ואיזון גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, ומצא עדיפות של לירגלוטיד על פני התרופות האחרות

אלקטרו קרדיוגרם (אילוסטרציה)
אלקטרו קרדיוגרם (אילוסטרציה)

סוכרת הינה מחלה בעלת מהלך מתקדם, עם סיבוכים של מחלות לב וכלי דם. מחקר זה בחן את השפעת התרופות לירגלוטיד (Liraglutide, נגזרת של ההורמון GLP-1), סיטגליפטין ולינגליפטין (Sitagliptin, יLinagliptin, מעכבות את האנזים DPP-4) על התפקוד הלבבי של מטופלים עם סוכרת מסוג 2 והפרעה בתפקוד הכלייתי.

סך של 139 מטופלים שהופנו לקבלת טיפול עקב איזון לא מיטבי של רמות הסוכר חולקו עם גיוסם למחקר באופן אקראי לקבוצות טיפול בלירגלוטיד (0.9 מיליגרם ליום, 45 מטופלים), סיטגליפטין (50 מיליגרם ליום, 49 מטופלים) או לינגליפטין (5 מיליגרם ליום, 45 מטופלים). בוצע מעקב אחר מטופלים אלה, שכלל בדיקות רמות סוכר בדם, רמות המוגלובין מסוכרר, וערכי קריאטינין בדם כל 3 חודשים למשך 48 חודשים. בדיקת דימות על-שמעי של הלב (אקוקרדיוגרפיה) נערכה כל 12 חודשים למשך 48 חודשים.

סוכר בצום ולאחר ארוחה, וכן לחצי דם סיסטולי ודיאסטולי ירדו באופן מובהק בכל שלוש הקבוצות, ביחס למצב הבסיסי. לא נצפתה ירידה דומה בקצב הסינון הכלייתי. רמות האלבומין בשתן ירדו בתקופה שבין 24-48 חודשים בקבוצת נוטלי לירגלוטיד, אך רק בתקופה שבין 24-30 חודשים בקרב נוטלי סיטגליפטין או לינגליפטין. תפקוד הלב הדיאסטולי שהוערך בעזרת היחס E/e' (יחס בין מהירות השיא של כניסת הדם דרך המסתם הצניפי בדיאסטולה לבין מהירות תושבת המסתם הצניפי בדיאסטולה) או בעזרת ממדי העלייה השמאלית, השתפר רק בקבוצת נוטלי לירגלוטיד.

החוקרים הסיקו שהתרופה לירגלוטיד הייתה יעילה לשליטה ברמות סוכר ובלחצי דם, הפחיתה את רמות האלבומין בשתן ושיפרה את התפקוד הדיאסטולי של הלב. התפקוד הדיאסטולי לא השתפר תחת טיפול עם סיטגליפטין ולינגליפטין.

מקור: 

Hiramatsu, T. et al. (2019). European Journal of Clinical Investigation. 48(10): e13007.

נושאים קשורים:  סוכרת מסוג 2,  לירגלוטיד,  אנלוגים ל-GLP-1,  מעכבי DPP-4,  סיטגליפטין,  לינגליפטין,  אי ספיקת לב דיאסטולית,  מחקרים
תגובות