אנדומטריוזיס

הישנות אנדומטריוזיס לאחר דיכוי הורמונלי כטיפול בתר-ניתוחי

במחקר זה נמצא כי דיכוי הורמונלי כטיפול לאחר ניתוח אנדומטריוזיס עשוי להפחית כאב ואת הישנות המחלה

טיפול הורמונלי (צילום: שאטרסטוק)

אף על פי שטיפול ניתוחי לאנדומטריוזיס עשוי לשפר כאב ופוריות, הסיכון להישנות המחלה נותר גבוה. ישנו חוסר הסכמה בנוגע ליתרון שמקנה טיפול תרופתי במניעת הישנות אנדומטריוזיס לאחר טיפול ניתוחי.

במחקר מטה-אנליזה שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Human Reproduction Update, חוקרים בחנו את סיכון ההישנות של אנדומטריוזיס במטופלות שעברו דיכוי הורמונלי כטיפול לאחר ניתוח, בהשוואה לטיפול עם אינבו או טיפול מקובל. החוקרים ביצעו סקירה של מחקרים תצפיתיים פרוספקטיבים ושל ניסויים אקראיים מבוקרים שפורסמו עד שנת 2020, אותם איתרו במאגרי המידע MEDLINE,י Embase,יCochrane CENTRAL ו- Web of Science. נכללו במחקר מאמרים בשפה האנגלית שעסקו בנשים טרם גיל המעבר אשר עברו ניתוח משמר (המשמר לפחות שחלה אחת) ועברו דיכוי הורמונלי כטיפול תוך 6 שבועות לאחר הניתוח. הטיפולים כללו אמצעי מניעה הורמונליים משולבים (CHC), פרוגסטינים, אנדרוגנים, levonorgesterel-releasing intra-uterine system (LNG-IUS), אגוניסטים ואנטגוניסטים ל-GnRH. לא נכללו בניתוח הסופי מחקרים אשר זמן המעקב בהם עמד על פחות מ-12 חודשים, ההתערבויות בהם כללו אבחנה לפרוסקופיה אבחנתית, כללו טיפולים ניסיוניים/לא הורמונליים או טיפולים הורמונליים משולבים.

הסיכון להטיות הוערך על ידי ה-Cochrane Risk of Bias Tool עבור ניסויים אקראיים מבוקרים וה-Newcastle-Ottawa Scale עבור מחקרי התצפית. בסך הכל הוכללו במטה-אנליזה 17 מחקרים (13 ניסויים אקאיים מבוקרים, 4 מחקרי עוקבה), עם 2,137 מטופלות (1,189 אשר עברו דיכוי הורמונלי כטיפול לאחר הניתוח ו-948 בקבוצת הביקורת), אשר העריכו את השפעותיהם של מספר טיפולים: CHC (6 מחקרים, n=869), פרוגסטין (3 מחקרים, n=183), LNG-IUS (2 מחקרים, n=94) ואגוניסטים ל-GnRH (9 מחקרים, n=1,237).

התוצא העיקרי שנמדד היה הישנות של אנדומטריוזיס לאחר ניתוח, שנקבע באמצעות הדמיה או חזרה של תסמינים, לפחות 12 חודשים לאחר הניתוח. התוצא המשני שנמדד היה שינוי בכאב הקשור באנדומטריוזיס. זמן המעקב הממוצע במחקרים עמד על 12-36 חודשים והתוצאים הוערכו על פני זמן חציוני של 18 חודשים.

החוקרים מצאו כי הסיכון להישנות אנדומטריוזיס במטופלות אשר עברו דיכוי הורמונלי לאחר הניתוח נמוך באופן מובהק בהשוואה לטיפול עם אינבו/טיפול מקובל (סיכון יחסי 0.41, רווח בר-סמך 95%: 0.26-0.65, 14 מחקרים, 1,766 מטופלות,  = 68%, מודל אפקטים מקריים). ניתוח תת-קבוצות של משתתפות אשר טופלו עם CHC ו-LNG-IUS, כמו גם ניתוח רגישות מוגבל לניסויים אקראיים מבוקרים, הראו סיכון מופחת להישנות של אנדומטריוזיס באופן עקבי. בנוסף, למטופלות אשר עברו דיכוי הורמונלי בתר-ניתוחי היה דירוג כאב נמוך יותר באופן מובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת (סטית תקן סטנדרטית -0.49, רווח בר-סמך 95%: 0.91- עד 0.07-, 7 מחקרים, 652 מטופלות,  = 68%).

החוקרים סיכמו כי ניתן לשקול דיכוי הורמונלי כטיפול במטרה להפחית הישנות מחלה וכאב, עבור מטופלות אשר אינן מעוניינות בהריון מיד לאחר ניתוח אנדומטריוזיס. מספר תכשירים הורמונליים נמצאו יעילים ויש להתאים את הטיפול לצרכיה הפרטניים של כל מטופלת.

מקור: 

Andrew Zakhari, Emily Delpero, Sandra McKeown, George Tomlinson, Olga Bougie, Ally Murji, Human Reproduction Update, Volume 27, Issue 1, January-February 2021, Pages 96–107, https://doi.org/10.1093/humupd/dmaa033

נושאים קשורים:  אנדומטריוזיס,  הישנות,  דיכוי הורמונלי,  מחקרים
תגובות