במחקר חתך שפורסם בכתב העת Obesity ביקשו החוקרים להעריך את היעילות של מדידות אוקסימטריה ליליות לזיהוי דום נשימה חסימתי בשינה (OSA) בקרב מועמדים לניתוח בריאטרי.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו חולים בריאטרים בוגרים שעברו בדיקת פוליסומנוגרפיה במעבדה, ועברו סקר באמצעות שאלון ה-GOAL. הגדרות חומרת ה-OSA היו כדלהלן: OSA כלשהי, OSA בדרגה בינונית/חמורה ו-OSA בדרגה חמורה. נתוני האוקסימטריה שהוערכו היו רווית החמצן (ממוצע ושפל), מדד דסטורציית החמצן (ODI) ב-3%, ושיעור הזמן בו רוויית החמצן הייתה נמוכה מ-90%. הקשר בין נתוני האוקסימטריה למדד ה-apnea-hypopnea index (AHI) הוערך באמצעות מדד המתאם של ספירמן (r), וכן באמצעות רגרסיה לינארית, רגרסיה לוגיסטית ואפליה סטטיסטית.
כל ערכי האוקסימטריה היו במתאם מובהק עם מדד ה-AHI בקרב 1,178 נבדקים, כאשר ה-ODI היה הפרמטר הטוב ביותר (r = 0.911, p <0.001).
תחת שימוש ברגרסיה לינארית, ODI היה הגורם המנבא היחיד ל-AHIי(β = 0.952, p <0.001). בניתוח הרב משתני, ODI היה המשתנה הבלתי תלוי היחיד שניבא OSA בכל רמות החומרה. בנוסף, ODI הפגין יכולת אפליה מצוינת לחיזוי OSA והציג ביצועים משופרים בקרב אנשים שנמצאו בסיכון גבוה בבדיקת הסקר, לעומת אלו שהיו בסיכון נמוך.
לסיכום, מדד סטורציית החמצן התברר כגורם מנבא חלופי מתוקף ל-AHI, במיוחד בקרב מטופלים שנמצאו כבעלי סיכון גבוה ל-OSA בבדיקת הסקר.
מקור:
Duarte, RLM et al. Obesity (Silver Spring). 2021 Sep;29(9):1469-1476.doi: 10.1002/oby.23231
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
