השמנת יתר מובילה לעיתים קרובות למחלת כבד שומני שלא על רקע אלכהולי (Non-Alcoholic Fatty Liver Disease - NAFLD), אשר יכול להתקדם מכבד שומני (Non-Alcoholic Fatty Liver - NAFL) לדלקת כבד על רקע שומני (Non-Alcoholic Steatohepatitis - NASH). הצטברות של סוגים מסויימים של ליפידים נמצא קשור להחמרה במטבוליזם ובמחלת הכבד. עם זאת, שינויים ספציפיים במהלך התקדמות ממצב ללא NAFL ל-NAFL ואז ל-NASH טרם נפתרו. במחקר זה החוקרים ביקשו לאפיין את פורפיל השומנים בכבד, רקמת השומן ובפלסמה בהחמרה של NAFLD במטופלים עם השמנת יתר ולהעריך את התועלת בשימוש בפרופיל שומנים כסמן ביולוגי של NAFLD.
עוד בעניין דומה
במהלך המחקר נלקחו דגימות דם ורידי, כבד, ושומן ויצרלי ותת-עורי מ-181 נבדקים שעברו ניתוח בריאטרי. חומרת NAFLD נקבעה בבדיקה היסטולוגית. ניתוח פרופיל השומנים בוצע בעזרת ספקטומטריית מסה.
תוצאות המחקר הדגימו כי פרופיל השומנים בכבד הציג שינויים משמעותיים עם החמרה במחלת הכבד השומני. עם החמרה במחלת הכבד השומני נצפתה עליה בריכוז טריאצילגליצרול, דיאצילגליצרול וספינגוליפידים; כולל צרמיד, דיהידרוצרמיד, הקסוסילצרמיד ובמיני גנגליוזיד GM3. שינויים אלו נצפו גם בפלסמה, והציגו קשר חזק לפרופיל הליפידים הכבדיים. פרופיל השומנים של רקמות השומן לא נמצא קשור למצב ה-NAFLD. לא נצפו שינויים משמעותיים בהרכב וריכוז הליפידים במעבר מ-NAFL ל-NASH. בנוסף, הוספה של משתנים ליפידיים לסמנים הרגילים הציגה שיפור משמעותי בדיוק האבחנתי של NASH (שטח תחת העקומה של ROCי- 0.667 לעומת 0.785, p=0.025).
מסקנת החוקרים הייתה כי לפי פרופיל הליפידים בדגימות כבד ודם ורידי ניתן לעקוב אחר ההחמרה של מחלת הכבד השומני, אך לא אחר התפתחות NASH. יש לבצע מחקרים נוספים לבדיקה התועלת בשימוש בליפידים בדם כסמן ביולוגי לא פולשני להתפתחות NAFLD באנשים הסובלים מהשמנת יתר.
מקור: