האם סמגלוטייד יעיל לסיוע בירידה במשקל עבור מתבגרים עם השמנת יתר?

נטילת מנה חד-שבועית תת-עורית של 2.4 מ"ג של סמגלוטייד, אגוניסט לקולטן GLP-1י(Glucagon-Like Peptide-1), נמצא בשימוש לטיפול בהשמנה בקרב מבוגרים. עם זאת, טרם בחנו את יעילות התרופה עבור מתבגרים עם השמנת יתר.

למחקר אקראי מבוקר-אינבו זה עם זרועות מקבילות וסמיות כפולה גוייסו מתבגרים (בגילאי 12-18 שנים) עם השמנת יתר (שהוגדר על פי BMI באחוזון 95% ומעלה) או עם עודף משקל (שהוגדר על פי BMI באחוזון 85%) ומצב רפואי אחד לפחות הנלווה להשמנה. הנבדקים הוקצו אקראית ביחס של 2:1 לקבלת מנה חד-שבועית של סמגלוטייד במתן תת-עורי (במינון של 2.4 מ"ג) או אינבו למשך 68 שבועות, יחד עם שינוי באורחות החיים. התוצא העיקרי שנבדק היה שינוי באחוזים ב-BMI ממצב הבסיס ועד שבוע 68 למחקר. התוצא השניוני כלל ירידה במשקל של 5% לפחות עד שבוע 68 למחקר.

במחקר נכללו 201 נבדקים שעברו הקצאה אקראית, מהם 180 (90%) השלימו את הטיפול. כלל הנבדקים, למעט אחד, סבלו מהשמנת יתר. תוצאות המחקר הדגימו כי השינוי הממוצע ב-BMI ממצב הבסיס עמד על -16.1% בקבוצת הטיפול עם סמגלוטייד לעומת 0.6% בקבוצת האינבו (הפרש משוער של -16.7% נקודות; רווח בר-סמך של 95%, -20.3 עד -13.2; p<0.001). בתום המחקר, 95/113 נבדקים בקבוצת הטיפול עם סמגלוטייד (73%) הדגימו ירידה במשקל בשיעור של 5% לפחות, בהשוואה ל-11/62 נבדקים בקבוצת האינבו (18%) (יחס סיכויים משוער של 14, רווח בר-סמך של 95%, 6.3-31; p<0.001). הפחתה במשקל הגוף ושיפור בגורמי סיכון קרדיומטבוליים (היקף מותן ורמות של המוגלובין מסוכרר, ליפידים [מלבד HDL] ואלאנין אמינוטרנספראד) היו משמעותיים יותר בקבוצת הטיפול עם סמגלוטייד בהשוואה לקבוצת האינבו (62% לעומת 42%). חמישה נבדקים (4%) בקבוצת הטיפול עם סמגלוטייד סבלו מאבנים בדרכי מרה, לעומת 0 בקבוצת האינבו. תופעות לוואי חמורות אירעו עבור 15/133 נבדקים (11%) בקבוצת הטיפול עם סמגלוטייד וב-6/67 נבדקים (9%) בקבוצת האינבו.

מסקנת החוקרים הייתה כי טיפול חד-שבועי עם סמגלוטייד במתן תת-עורי במינון של 2.4 מ"ג בשילוב עם שינויים באורחות חיים מביאים להפחתה משמעותית יותר ב-BMI מאשר שינוי באורחות חיים בלבד.

מקור: