אנשים העובדים במשמרות בדרך כלל חווים אי-הלימה בין המערכת הצירקדית שלהם למחזוריות ההתנהגותית/ סביבתית ונמצאים בסיכון מוגבר להשמנה. מחקרים שבוצעו באנשים שאינם עובדים במשמרות, הדגימו שחוסר התיאום הצירקדי יכול לשבש את ויסות מאזן האנרגיה.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Obesity, ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של אי-התאמה צירקדית באוכלוסייה הרלוונטית ביותר, כלומר, עובדי משמרות כרוניים.
המחקר הנוכחי כל סך של שבעה עובדי משמרות לילה כרוניים ובריאים. המחקר בוצע במתכונת של מחקר מוצלב אקראי, עם שני פרוטוקולי מעבדה של 3 ימים: פרוטוקול משמרות לילה הכולל מחזורי התנהגות/ סביבה הפוכים של 12 שעות (אי-התאמה צירקדית) ופרוטוקול משמרות יום (התאמה צירקדית).
תוצאות המחקר הדגימו כי בקרב עובדי משמרות כרוניים, אי-התאמה צירקדית הובילה לעלייה של כ-17% ברמות גרלין אצילי ב-24 שעות (p=0.009). עוד הודגם, כי באופן עקבי, אי-התאמה צירקדית הביאה ל-14% יותר רעב בארוחת הבוקר במשמרת הלילה (p = 0.04). אי-התאמה ליממה לא שינה באופן משמעותי את הצריכה האנרגטית בצום ובמצב פוסט-פרנדיאלי או את יחס החילוף הנשימתי (כולם p > 0.32). באופן בלתי צפוי, בקרב אלו עם אי-התאמה צירקדית, רמות הפעילות ההתנהגותיות ב-24 שעות היו גבוהות בכ-38% (p < 0.0001), למרות עלייה במקביל בישנוניות (p = 0.03).
מתוצאות מחקר זה עולה כי אי-התאמה צירקדית, תוך שליטה קפדנית על הצריכה התזונתית, מגביר גרלין אצילי אצל עובדי משמרות כרוניים. מחקרים נוספים נדרשים על מנת לבחון האם ההשפעות האקוטיות שנצפו של אי-התאמה צירקדית אצל עובדי משמרות כרוניים, תורמות לסיכון המוגבר שלהם להשמנה בטווח הארוך.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
