ההתאחדות האירופאית לחקר ההשמנה (EASO) מציגה מסגרת חדשה ומקיפה לאבחון, דירוג וטיפול בהשמנה במבוגרים, המדגישה את הצורך בגישה קלינית מעמיקה ורב מימדית. המסגרת המוצגת משנה את הפרדיגמה הקיימת על מנת להתאים את הטיפול בהשמנה לגישות המקובלות בטיפול במחלות כרוניות אחרות.
עוד בעניין דומה
הגישה החדשה קוראת לראות מעבר למדדים אנתרופומטריים בלבד ולהתייחס להשמנה כאל מחלה כרונית מורכבת הדורשת גישה רב מערכתית ומותאמת אישית. הכותבים מציינים כי יישום הגישה זו עשוי לשפר משמעותית את איכות הטיפול באנשים עם השמנה ולהוביל לתוצאות בריאותיות טובות יותר בטווח הארוך. המומחים הגיעו להסכמה על 28 הצהרות המכסות אבחון קליני ודירוג של השמנה, עיקרי טיפול, יעדים טיפוליים ורמת ההתערבות הראשונית.
במאמר מכתב העת Nature מסוף השבוע, מסבירים הכותבים כי מדד מסת הגוף (BMI) לבדו אינו מספיק לאבחון וניהול השמנה, ובמקומו הרופאים נדרשים לבצע הערכה קלינית מקיפה הכוללת דגש על הערכת פיזור השומן, במיוחד הצטברות שומן בטני, המהווה גורם סיכון משמעותי לסיבוכים קרדיומטבוליים, גם באנשים עם BMI נמוך יחסית. המסגרת החדשה ממליצה על שימוש ביחס מותניים-גובה כמדד אמין יותר לסיכון קרדיומטבולי, בהשוואה להיקף מותניים לבדו.
ההערכה הרפואית המקיפה צריכה לכלול בדיקה שיטתית של ליקויים רפואיים הקשורים להשמנה, כולל סיבוכים קרדיומטבוליים, אנדוקריניים ומחלות כרוניות אחרות. בין השאר מדובר בבדיקות לאיתור יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, תנגודת לאינסולין, סוכרת מסוג 2, מחלות כבד שומני, תסמונת דום נשימה בשינה ובעיות אורתופדיות.
חשוב לציין כי הגישה החדשה מרחיבה את ההגדרה של השמנה לכלול גם אנשים עם BMI בין 25-30 kg/m² שיש להם הצטברות שומן בטני משמעותית וסיבוכים רפואיים, מה שעשוי להוביל לזיהוי מוקדם יותר של מטופלים בסיכון.
חשיבות הערכה תפקודית
הגישה החדשה גם מדגישה את חשיבות ההערכה התפקודית, הבוחנת את ההשפעה של ההשמנה על התפקוד היומיומי של המטופל. זה כולל בדיקת יכולת ניידות, ביצוע פעילויות יומיומיות ואיכות חיים. כלים כמו שאלוני איכות חיים ספציפיים להשמנה ומבחני תפקוד פיזי מומלצים לשימוש בהערכה זו.
במקביל, ההערכה הפסיכולוגית מקבלת משקל משמעותי בגישה החדשה. היא כוללת בדיקת היבטים של בריאות הנפש כגון דיכאון וחרדה וכן דפוסי אכילה פתולוגיים כמו אכילה רגשית, אכילה כפייתית והפרעות אכילה אחרות. הבנת ההיבטים הפסיכולוגיים חיונית לתכנון טיפול אפקטיבי ולהתמודדות עם חסמים אפשריים לשינוי.
באוכלוסיה מבוגרת, המסגרת החדשה ממליצה על ביצוע הערכה של כוח שרירים, ביצועים והרכב גוף לאיתור השמנה סרקופנית, תופעה שבה יש אובדן מסת שריר ותפקוד שריר במקביל להצטברות שומן, המהווה סיכון משמעותי לירידה תפקודית ולתחלואה. שיטות כמו דינמומטריה לבדיקת כוח אחיזה ומבחני ביצוע פיזי מומלצים לשימוש בהערכה זו.
בהתחשב בקשר המוכח בין השמנה לסוגי סרטן מסוימים, המסגרת החדשה ממליצה על ביצוע בדיקות סקר קבועות לסוגי סרטן הקשורים להשמנה. זה כולל בדיקות לסרטן השד, המעי הגס, הרחם, הכליות, הלבלב ועוד, בתדירות ובגיל המתאימים על פי הנחיות קליניות עדכניות.
יעדים ארוכי טווח מותאמים אישית
הגישה הטיפולית החדשה מדגישה את חשיבות קביעת יעדים ארוכי טווח מותאמים אישית. אלה צריכים להתייחס לא רק לירידה במשקל, אלא גם להפחתת התחלואה הנלווית, איכות חיים, תפקוד פיזי וחברתי. הטיפול הרב מערכתי משלב בין שינויים התנהגותיים (תזונה, פעילות גופנית, ניהול שינה ומתח), טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי והתערבויות מטבוליות או בריאטריות לפי הצורך.
חידוש משמעותי נוסף הוא ההמלצה לשקול טיפול תרופתי גם באנשים עם BMI נמוך מ-30, אם יש להם הצטברות שומן בטני משמעותית וסיבוכים רפואיים. זוהי הרחבה של הקריטריונים המסורתיים לטיפול תרופתי בהשמנה והיא משקפת את ההכרה בכך שהסיכון הבריאותי אינו תלוי רק ב-BMI.
המסגרת החדשה מדגישה את הצורך במעקב וטיפול ארוך טווח, תוך התייחסות להשמנה כמחלה כרונית הדורשת ניהול מתמשך. זה כולל התאמת הטיפול לאורך זמן בהתאם לתגובת המטופל, וטיפול בתקופות של עלייה חוזרת במשקל. הגישה מעודדת שימוש בטכנולוגיות מעקב מתקדמות ותמיכה מתמשכת למטופלים.
מומלץ לדרג את חומרת ההשמנה על פי הביטויים והסיבוכים הקליניים על פי הפירוט לעיל, ולא רק על פי BMI, כדי לכוון את אסטרטגיית הטיפול. מערכת דירוג זו מאפשרת התאמה טובה יותר של הטיפול לצורכי המטופל הספציפיים ולחומרת מצבו.
הכותבים מסכמים וכותבים כי תהליך הדלפי שעשו מייצג את החזון הנוכחי של EASO לגבי אבחון, דירוג וניהול של השמנה כמחלה כרונית מורכבת, חוזרת ובלתי מידבקת במבוגרים. "אנו צופים כי ההמלצות המתוארות במאמר זה, בשילוב עם יוזמות בינלאומיות מתמשכות אחרות, יתרמו לשיפור אסטרטגיות ניהול ההשמנה שיהיו עקביות יותר עם אלגוריתמי טיפול שכבר מיושמים עבור מחלות כרוניות לא מידבקות אחרות. יתר על כן, מסגרת זו עשויה לסייע להתקדמות מדעית ולפיתוח הנחיות חדשות לפרקטיקה קלינית".