במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, החוקרים בחנו את ההשפעה של אנידולפונגין (anidulafungin) על קנדידמיה בחולים מבוגרים במצב קריטי שסווגו לפי אינדקס מסת הגוף (BMI). הם העריכו האם השמנת יתר שינתה את תוצאי הטיפול בזיהום פטרייתי זה.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת רטרוספקטיבית רב-מרכזית בסעודיה. החוקרים איתרו 146 חולים מבוגרים במצב קריטי עם קנדידמיה. מתוכם, 64 חולים סבלו מהשמנת יתר, שהוגדרה על פי אינדקס מסת גוף של ≥30 ק"ג/מ"ר. התוצא העיקרי היה שיעור הריפוי הקליני.
מתוצאות המחקר עולה כי לא היו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין חולים עם השמנת יתר לחולים ללא השמנת יתר במונחים של שיעור ריפוי קליני (P=0.63), שיעור ריפוי מיקרוביולוגי (P=0.27), או הזמן החציוני להשגת ריפוי קליני (P = 0.13). מעניין לציין כי חולים שאינם עם השמנת יתר חוו זמן חציוני ארוך יותר עד לריפוי מיקרוביולוגי בהשוואה לעמיתיהם הסובלים מהשמנת יתר (P = 0.04). יתר על כן, מטופלים עם השמנת יתר נטו לאשפוז ממושך יותר ונזקקו להנשמה מכנית למשך זמן ארוך יותר, אם כי הבדלים אלו לא היו מובהקים.
החוקרים סיכמו כי שיעורי הריפוי הקליניים והמיקרוביולוגיים, כמו גם הזמן הנדרש לריפוי קליני, היו דומים סטטיסטית עבור שתי הקבוצות. הם ציינו מגבלות במחקר, במיוחד גודל המדגם הקטן, מה שמקשה לומר באופן סופי אם השמנת יתר משפיעה על היעילות של אנידולפונגין בטיפול בקנדידמיה. יש צורך במחקר עתידי עם מדגמים גדולים יותר כדי לבחון אם להשמנה יש השפעה שלילית על התוצאים הקליניים של טיפול באנידולפונגין לקנדידמיה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
