לאחרונה, פורסמו בכתב העת Obesity, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון את ההשפעות של דיווח עצמי של התנהגויות אכילה בסיסיות על שינוי במשקל במשך 24 חודשים במבוגרים עם השמנת יתר חמורה.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת של מחקר עוקבה קליני פרוספקטיבי, ללא הקצאה אקראית. במחקר הוכללו 971 מבוגרים (75% נשים) עם BMI ממוצע של 42.0 (SD 4.9) kg/m2. כדי להעריך התנהגויות אכילה בסיסיות והפרעת אכילה בולמוסית, נעשה שימוש בשאלון על דפוסי אכילה ומשקל ובשאלון שלושת גורמי האכילה.
תוצאות המחקר הדגימו שבאנליזות שהותאמו לטיפול, גיל, מין, משקל התחלתי ו-BMI, אלו עם אכילה לילית איבדו פחות משקל (3.5 ק"ג [רווח בר סמך 95%: 0.02-6.9]; p < 0.05) לאחר 24 חודשים בהשוואה לאלו ללא אכילה לילית. הפרעת אכילה מוגזמת לא הייתה קשורה באופן מובהק לירידה במשקל במשך 24 חודשים. אכילה רגשית הייתה קשורה לירידה פחותה במשקל לאחר 12 חודשים: 1.16 ק"ג לכל ציון z (רווח בר סמך 95%: 0.37-1.95; p < 0.05). בהשוואה למסיימים, נשירה מטיפול רפואי בהשמנת יתר הייתה קשורה לאכילה רגשית ובלתי מבוקרת בתחילת המחקר (שניהם p < 0.001).
החוקרים הסיקו כי הקשר בין התנהגויות אכילה לפני טיפול ושינוי במשקל ניתנים להכללה ואינם מוגבלים לטיפול מסוים. התנהגויות אכילה מסוימות עשויות להשפיע על ירידה במשקל וכן על שחיקה. זיהוי התנהגויות אכילה שעלולות לפגוע ביעילות הטיפול מוצעות בטיפול בהשמנת יתר חמורה.
מקור: