מטופלים סוכרתיים נוטים לסיכון מוגבר לפגיעות קוגניטיביות קלות בשלבים מוקדמים של המחלה ולדמנציה בשלבים מתקדמים יותר בחייהם. מחקרים שבוצעו בקרב בעלי חיים הדגימו כי GLP1-RAs glucagon-like peptide-1 receptor agonists יוצרים השפעות המגינות על המוח, בעיקר באזורים האחראיים על זיכרון.
עוד בעניין דומה
החוקרים בדקו האם טיפול עם GLP1-RA יכול להשפיע על התפקודים הקוגניטיביים של מטופלים עם סוכרת מסוג 2, ללא תלות בהשפעה האפשרית של התרופה על ירידה במשקל.
במחקר השתתפו 40 אנשים שטופלו עם מטפורמין בעקבות אבחנה של טרום-סוכרת או אבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2. המשתתפים קיבלו טיפול עם Liraglutide (מינון 1.8 מ"ג ביום) (n=20) או ייעוץ לשינוי אורח החיים (התערבות תזונתית ואימון גופני) (n=20). ההתערבויות נמשכו עד לירידה קלה ושווה במשקל (-7% ממשקל הגוף ההתחלתי).
החוקרים ערכו בדיקות נוירו-פסיכולוגיות מקיפות ל-16 מטופלים בכל זרוע התערבות לפני ואחרי הירידה במשקל, שכללו שבעה מבחנים פסיכולוגיים שבדקו ציוני Z בנוגע לשלושה אזורים הקשורים לקשב, זיכרון ותפקודים ניהוליים.
החוקרים מצאו כי לאחר ירידה דומה במשקל והגעה לאיזון גליקמי ורגישות לאינסולין במידה דומה, נצפתה עליה מובהקת בזיכרון לטווח קצר (ממוצע Digit Span Z score עלה מ--0.06 ל-0.80, p=0.024) ובציון Z של הזיכרון (ממוצע Z-score לזיכרון עלה מ-0.67 ל-0.032, p=0.0065) בקרב מטופלים שקיבלו Liraglutideי(p בין הקבוצות: 0.041 ו-0.033, בהתאמה).
החוקרים הסיקו כי ייתכן וטיפול עם Liraglutide יכול להאט את הירידה בזיכרון בקרב מטופלים עם סוכרת בשלבים מוקדמים, ואולי גם פרה-קליניים, של המחלה.
מקור:
Vadini, F. et al. (2020) International Journal of Obesity 44.