במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Obesity מטרת החוקרים הייתה לבדוק את היעילות והבטיחות של הטיפול עם סמגלוטייד במינון 2.4 מיליגרם בקרב אנשים עם עודף משקל/השמנת יתר אשר טופלו גם עם תרופות נוגדות דיכאון (ADs: antidepressants).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו אנליזה פוסט הוק על הניסויים Semaglutide Treatment Effect for People with obesity (STEP) 1-3 ו-5, בהם השתתפו מבוגרים עם עודף משקל/השמנת יתר וסוכרת סוג 2 (STEP 2 בלבד). קריטריוני ההדרה כללו מטופלים עם הפרעת דיכאון חמורה בטווח של שנתיים לפני הסקירה, או אלו עם ציון ≥15 ב-patient health questionnaire-9 בעת הסקירה. המשתתפים סווגו לתתי-קבוצות על פי סטטוס ה-AD בבסיס (עם/ללא AD).
במסגרת המחקר הוקצו באקראי בסך הכל 3,683 משתתפים, כאשר 539 מתוכם נטלו AD בבסיס. השינוי הממוצע במשקל הגוף מהבסיס ועד לשבוע 68 היה גדול יותר עבור אלו שטופלו עם סמגלוטייד לעומת אינבו, וזאת ללא קשר לטיפול עם AD. מתוך ה-STEP 1 עולה כי במשתתפים שנטלו AD בבסיס המחקר, השינוי הממוצע מהבסיס היה 15.7%- תחת הטיפול עם סמגלוטייד לעומת 0.2%- עם אינבו; ו-14.7%- לעומת 2.8%- לאלו שלא טופלו עם ADs בתחילת המחקר. כמו כן, נצפו דפוסים דומים ב-STEPי2, 3 ו-5. עוד עולה מתוצאות החוקרים כי ההמצאות של תופעות לוואי הייתה דומה לרוב בין סמגלוטייד לבין אינבו במשתתפים אשר טופלו עם ADs בבסיס המחקר.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי בקרב מבוגרים עם עודף משקל/השמנת יתר, הטיפול עם סמגלוטייד הוביל לירידה מובהקת מבחינה קלינית במשקל, וזאת ללא קשר לטיפול עם AD בבסיס. כמו כן, פרופיל תופעות הלוואי תאם לזה שנצפה במחקרים קודמים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
